כיצד לבחור את הפתרון הנכון: האמת לגבי שימוש בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום לעיבוד בדים
כשמטפלים בבדים, צריך לנהוג בזהירות רבה. יש צורך שהחומר שמוחדר לבד יתייצב בצורה מושלמת, אך אסור שהבד עצמו יישרף בטעות.
רוב האנשים חושבים שחימום פירושו פשוט “להגדיל את העוצמה”, אך בעצם מדובר בסוג החום שנמצא בשימוש. לכן אנו מעדיפים להשתמש בנורות אינפרא-אדום בעלות עוצמה גבוהה, במקום בתנורים רגילים. קרינת אינפרא-אדום אינה מחממת רק את האוויר, אלא פוגעת ישירות בחומר שמוחדר לבד.
מציאת האיזון הנכון בין עוצמת החום לבין המהירות
אם אתם עובדים במהירות גבוהה, נדרשות נורות בעלות עוצמה גבוהה. אנו מכוונים את הנורות כך שהן יפעילו את החום הדרוש כדי שהחומרים יתייצבו.
הבעיה היא שאם עוצמת החום נמוכה מדי, הבד יישאר בתנור זמן ארוך מדי ויתחיל להתכווץ. אך אם העוצמה גבוהה מדי, קצוות הבד יישרפו. זו בעיה של איזון – צריך להתאים את עוצמת החום למהירות העבודה.
הרכיבים שנמצאים בתוך הנורה
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה, מכיוון שהיא מאפשרת לקרינת האינפרא-אדום לעבור דרכה מבלי להיחסם. בתוך הנורה יש גז הלוגן, שמונע את אידוי החוטים שבתוך הנורה. כך הנורות יכולות לפעול לאורך שעות רבות.
בהתאם לסוג העבודה, לפעמים אנו מוסיפים שכבות מיוחדות לזכוכית הקוורץ. זה עוזר לחום לחדור עמוק יותר לחומר, במקום שהוא יפגע רק בפני השטח.
החיסרון: עוצמת החום לעומת קירור
יש כאן סיבוך – נורות אלו פולטות חום רב מאוד. הן מאפשרות לחומרים להתייצב בשניות, אך הן גורמות ללחץ עצום על הנורה. אי אפשר פשוט לחבר אותן וללכת. אם אין מאוורר חזק או מערכת קירור, הנורות עלולות להישרף או שהזכוכית עלולה להישבר עקב החום הרב. זו אנרגיה עצומה, וצריך לנהל אותה נכון.
היתרון? אין צורך לבזבז אנרגיה. כך המפעל לא נהיה חם מדי, והחשבון החשמלי נשאר סביר.